10,000 ש"ח קנס ו-9 חודשי מאסר בגין קבלת שוחד על ידי בוחני רכב

נאשם 1 הורשע, לאחר שמיעת הראיות, בביצוע העבירות נשוא שני האישומים שבכתב האישום: שתי עבירות של קבלת שוחד, שתי עבירות של מרמה והפרת אמונים, שתי עבירות של מתן תעודה כוזבת, שתי עבירות של הסעה בכלי תחבורה מסוכן, ועבירה אחת של שידול לזיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות.

נאשם 2 זוכה, מחמת הספק, לאחר שמיעת הראיות מהאישום הראשון שבכתב האישום אך הורשע בביצוע העבירות נשוא האישום השני.

הרקע לעבירות:

 במועדים הרלוונטיים הופעלו על ידי המשטרה שני סוכנים סמויים: דורון פרץ (להלן: "האזרח"), שלדבריו עבד עם הנאשם 1 בעבר בתיווך בהעברת כלי רכב לא תקינים תמורת תשלום שוחד, ושוטר, וזאת במסגרת פעילות משטרתית במטרה להפליל עובדי מכוני רישוי לרכב, שעל פי החשד ביצעו במהלך תקופה ארוכה עבירות הקשורות לעבודתם.

הנאשמים הוסמכו על ידי רשות הרישוי במשרד התחבורה לשמש בוחני רכב ולהעביר כלי רכב במבחן רישוי שנתי לאחר בדיקת תקינותם והם עבדו כבוחנים במכון היימן.

במסגרת בדיקת הרישוי לרכב על הבוחן לבדוק כי ברכב נתקיימו כל התנאים שנקבעו ע"י רשות הרישוי, ורק אם הרכב עבר את הבדיקה בהצלחה, ינפיק לו הבוחן רישיון.

בתאריכים 24.01.07 ו- 25.01.07 הכיר האזרח לנאשם 1 את השוטר אותו הציג כלקוח, וביקש ממנו שיעביר את רכב המאזדה שלו, למרות היותו בלתי תקין, וזאת  בשיטה בה עבדו בעבר ותמורת תשלום שוחד של 200 ש"ח. בהתאם למוסכם ביניהם, הגיע למוסך היימן  השוטר עם רכב מאזדה, שבוצעו בו מבעוד מועד תקלות וליקויים בטיחותיים אשר בגינם הרכב לא היה כשיר לעבור מבחן רישוי, כגון: בלם יד משוחרר, גומיית ציריה קרועה, הסרת נורת אור בלימה בפנס אחורי, הסרת גומיית דוושת הבלם, וזכוכית פנס קדמי ימני עכורה. לאחר שנאשם 1 ווידא כי מדובר באדם הנכון, השוטר העביר לו,  באופן שסיכמו עליו, שוחד בסכום של  200 ש"ח ובתמורה, למרות התקלות,  נאשם 1 חתם על גבי טופס בדיקת הרכב כמאשר שתוצאות כל הבדיקות היו תקינות,  ואף אמר לשוטר שבפעם הבאה הוא יכול לפנות אליו ישירות. 

בתאריך 28.01.07 טלפן האזרח שוב לנאשם 1 ותיאם עימו  שליחת רכב רנו 5 עם מי שכבר עזר לו עם רכב המאזדה. בהתאם הגיע השוטר למכון עם רכב רנו בו ביצעו מבעוד מועד תקלות וליקויים בטיחותיים בגינם לא היה הרכב כשיר לעבור מבחן רישוי, וביניהם: בלם יד משוחרר, פנס איתות ימני קדמי לא עובד, גומיית ציריה קרועה, חתך בחגורת הבטיחות הקדמית,  נורה הוסרה בפנס בלם אחורי שמאלי ושני החלונות בצד ימין לא נפתחו.

 נאשם 1 הבחין בשוטר וסימן לו להגיע למסלול הבדיקה שלו אולם במשרד המכון, נאמר לשוטר, שמכיוון שהרכב משנת ייצור 91' -נדרש אישור בלמים ממוסך מורשה. השוטר עזב את המכון ובמקביל הודיע למפעיל שביקש מהאזרח לשוב ולדבר עם נאשם 1, והלה סיכם עימו כי תמורת תשלום שוחד נוסף של 200 ש"ח יעזור לו  בהוצאת אישור בדיקה לבלם. בהתאם למוסכם, חזר השוטר למכון ומסר לו דמי שוחד בסך 200 ש"ח ורישיון הרכב, והנאשם 1 אמר לשוטר כי יהיה עימו בקשר למחרת בבוקר. באותו יום הגיע נאשם 1 למוסך "אוטו רן" באשדוד, פנה לרונן ענקי , בחור שהבנתו חלשה והעובד במקום בעבודות ניקיון אשר איתו הייתה לו היכרות מוקדמת, וביקש ממנו להביא לו תעודה בדבר תקינות מערכת בלמים, עם מספר רכב הרנו ולחתום עליה בחותמת המוסך בחתימה הנחזית להיות חתימת המנהל המקצועי של המוסך. רונן ענקי נעתר לבקשה ומסר לו את התעודה המזויפת. נאשם 1 הודיע לאזרח כי השיג  אישור בלמים ובהתאם למוסכם ביניהם, למחרת בבוקר, הגיע השוטר עם הרכב למכון ונאשם 1 מסר לו את התעודה המזויפת בה נרשם כאילו הרכב נבדק בתאריך 28.01.07 בשעה 12:00.

 על פי ההסכמה הראשונית שילם השוטר 200 ש"ח לנאשם 1, שהורה לו להסדיר המסמכים במשרד ולהגיע אליו למסלול הבדיקה. השוטר נכנס עם הרכב למסלול הבדיקה והגיע לעמדת הבור בה הוצב נאשם 2. נאשם 2 הורה לשוטר "לשחק עם ההגה" ימינה ושמאלה  ולמרות שיכול היה להבחין בליקויים נאשם 2 לא אמר דבר וחתם על גבי טופס הבדיקה שמאשר שהרכב נבדק ונמצא תקין, ונאשם 1 החזיר לשוטר טופס הבדיקה החתום  כמאשר שהרכב נבדק ונמצא תקין, כל זאת כשבפועל הרכב כלל לא נבדק. על בסיס האישורים שניתנו על ידי הנאשמים כמפורט לעיל, אישר המכון כי הרכב עבר את מבחן הרישוי השנתי בהצלחה.

הנאשמים, במעשיהם כמתואר לעיל, בצוותא, בהיותם עובדי ציבור, לקחו שוחד בעד פעולה הקשורה בתפקידם ועשו במילוי תפקידם מעשה מרמה והפרת אמונים הפוגע בציבור. כמו כן, בהיותם מוסמכים על פי דין ליתן תעודה העשויה להשפיע על זכויותיו של אדם, נתנו אותה בידעם שהיא כוזבת בפרט מהותי וביודעין גרמו להסעת אדם בכלי תחבורה כשיש חשש לבטיחותו של הנוסע מחמת מצבו. נאשם 1 אף שידל את רונן ענקי לזייף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות.

התביעה עותרת להשית על הנאשמים עונש מאסר בפועל אשר ישקף את חומרת המעשים בהם הורשעו, מאסר על תנאי, התחייבות וכן קנס.  לטענתה העבירות כשלעצמן, על רקע נסיבות ביצוען, הן מן החמורות, וכי הנאשמים כבוחני רכב רמסו ברגל גסה את האמון שניתן בהם, עבור בצע כסף, כאשר ברקע הדברים אפשרות ממשית לפגיעה פוטנציאלית בחיי אדם.

ב"כ נאשם 2 טען כי הנאשם  ניהל הליך מוצדק וכי הראיה לכך הינה זיכויו מהאישום הראשון וכי מדובר באירוע נקודתי, שכן הנאשם לא היה יעד מודיעיני, וחלקו במסגרת האישום השני אינו משמעותי. כמו כן טוען טענת הגנה מן הצדק על רקע העובדה שהמשטרה התעלמה ממעורבותם של הבוחנים האחרים וכי רק בשל הגשתו של האישום הראשון, ממנו כאמור זוכה הנאשם, הוגש גם האישום השני. הנאשם בשנות ה- 50 לחייו, אדם נורמטיבי, בעל משפחה וללא עבר פלילי, אשר  שירת שירות צבאי מלא, בסדיר ובקבע, ואף במילואים עד גיל 44. עובד מזה כ - 28 שנים כבוחן רכב במכון הרישוי. הסנגור ציין כי אפקט ההליך הפלילי במקרה זה משמעותי, למד והפיק את לקחו. עוד ציין כי מאז האירוע נאסר על הנאשם לעסוק ברישום רכב, תעודתו הותלתה ולא עבד כשנה, ורק לאחר מכן הוחזר לעבודתו בתפקיד בוחן מכשור בלבד, כאשר שכרו נפגע בצורה משמעותית. בשל ההרשעה הנאשם יאלץ לסיים עבודתו במכון ולא יהיה זכאי לפיצויי פיטורין. המעצר היה טראומתי עבור הנאשם, שמאז סובל מקשיי שינה, חרדה ולחץ. אימו של הנאשם לקתה בסרטן, ואביו עבר לאחרונה ניתוח לב פתוח.

העידו שני עדי אופי מטעם נאשם 2: מר משה אפרים, מנהל בית הספר מפתן באשדוד, שהעיד כי רעיית הנאשם עובדת עימו, וכי מכיר את הנאשם מזה כ- 15 שנה, וכי ליווה את המשפחה מקרוב מאז ההליך המשפטי. מסר כי הנאשם אדם אהוב ואוהב, בעל ערכים ותרבות, עוזר לבריות ולאנשים נזקקים. טען כי המשפחה התרסקה, ועוברת תקופה של עצבות, ואף ציין כי הוריו של הנאשם סובלים מבעיות בריאותיות קשות, מה שמקשה על המשפחה. בסיום דבריו, ציין כי הנאשם בוש, נכלם, ומתבייש להלך ברחוב מאז האירוע.

 רעייתו של הנאשם, הגב' לאה סרור, העידה כי הם נשואים מזה 26 שנה, כי באו ממשפחה מרובת ילדים, וכי גדלו במשפחות מעוטות יכולת. טענה כי התרומה לחברה הינה מסורת משפחתית.  המשפחה שהייתה מאוד שמחה בעבר, מאז האירוע חייה הפכו לגהינום, וכי ישנן תקופות של דיכאון, הנאשם עצמו בחרדות, וכל המשפחה סובלת. עוד טענה כי מצבה הכלכלי של המשפחה התדרדר מאוד, וכי כל המשפחה, לרבות בנה וחמותה, התגייסו כדי להקל על המצוקה הכלכלית.   

ב"כ נאשם 1,  הצטרף לטיעוניו של ב"כ נאשם 2, וטען כי עברו הפלילי של הנאשם נקי, למעט מס' עבירות שהתיישנו. עוד טען כי נסיבותיו האישיות של הנאשם קשות, ועל אף זאת הקים משפחה נורמטיבית. הוא דחה דברי התובע, לפיהם התביעה עשתה חסד עם הנאשמים בכך שלא העמידה אותם לדין בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. וטען כי על ביהמ"ש להביא במסגרת מכלול שיקולי הענישה את מחדלי החקירה, וכן טענת ההגנה מן הצדק.  טען כי הסוכן המשטרתי הוא זה שלמעשה יזם את ביצוע העבירות הנטענות והדגיש כי לא הובאה כל ראיה שהמעשים נמשכו על פני תקופה, אלא מדובר בשני אירועים בודדים בלבד.

הסנגור טען כי נאשם 1 מטפל בבתו אשר לה 120% נכות בשל מחלת אפילפסיה קשה, כי רעייתו נכה, וכי אף הנאשם מטופל ברגלו בביה"ח הדסה. עוד טען כי הטלת מאסר, שלא בדרך של עבודות שירות, תגרום לשבירת מטה לחמו של הנאשם ומשפחתו, וכי לא יהיה מי שיטפל ברעיית הנאשם ובבתו. ציין כי הנאשם שילם מחיר כבד, הן כלכלית והן חברתית, מאחר ופוטר מעבודתו, ללא זכאות לפיצויי פיטורין, וכי חלוף הזמן  מאז ביצוע העבירות, ואי הסתבכות הנאשם בעבירה נוספת, מהווים נסיבה מקילה במכלול שיקולי הענישה.

 באשר לתסקיר שירות המבחן, שאין בו המלצה, טען כי עולים בו מספר סימני שאלה גדולים מאוד, בין היתר, בשל העובדה שהשירות מצוי בקונפליקט בלתי פתיר כאשר מתייצב בפניו נאשם שאינו מודה בתיק, ובמקרה דנן השירות הגדיל לעשות בכך שנקט עמדה לפיה לא ברורה הדינאמיקה שהובילה לביצוע העבירות.

כאמור, נתקבלו תסקירי שירות המבחן: